מבוא לגידול חמוֹס (ולא חמוּס)
יונק ממשפחת הטורפים  הידוע לשמצה בשל ריחו טיפוסי.
הריח (שמקורו מבלוטות בעור או מבלוטות ריח - הנושא יפורט בהמשך) העניק לחמוס השם הלא מחמיא - חמוס מבאיש.

מדובר בחיה קטנה יחסית, בעלת גוף מאורך ורגליים קצרות שמאפשר תנועה קלה ומהירה בתוך מחילות. משקלו הממוצע של זכר כ1.5 קג. ושל הנקבה 0.7-1 ק"ג.

תוחלת חיים ממוצעת של 5-8 שנים. במקרים נדירים יכולה להגיע ל10 שנים ואף יותר.

החמוס הוא בע"ח מבוית ששימש בעבר לציד מזיקים כגון חולדות ועכברים ולציד ארנבונים לשם שימוש בפרוותם ובבשרם.

מלבד "חמוס שחור כף רגל" שהוא חית בר הנמצאת בסכנת הכחדה אין חמוסים בטבע..

קיימים מספר מופעים של חמוסים השונים זה מזה בצבע הפרווה והעיניים תחת שמות שונים לדוגמא "סייבל" או "אלבינו" - הנפוצים ביותר בישראל כיום.



למה לגדל חמוס בבית?

כי חמוסים הם בע"ח פרוותיים, שובבים, סקרניים, מצחיקים מאוד, מלאי חיים ואנרגיה, מתכרבלים ומחזירים אהבה ממש כמו כלב או חתול.

הם קטנים יחסית ואינם דורשים כמות רבה של אוכל או יציאה לטיול כמה פעמים ביום.

בארצות הברית חמוסים הם חית המחמד מס' 3 אחרי כלב וחתול.

למרות כל זאת, חמוסים דורשים תשומת לב בשל שובבותם ויש להתאים את סביבת המחיה שלהם כדי למנוע תאונות. הם אינם תוקפניים לרוב, אבל אם הותקפו (או חשבו שהותקפו) הם עשויים לנשוך.

איך מבדילים בין זכר לנקבה?

קל להבדיל ביניהם במבט אחד: לזכר איבר מין בערך במרכז בטנו. לנקבה איבר מין קטנטן מתחת לזנבה.

אחד או שניים?

לחמוסים עדיף לחיות עם חמוס/חמוסה נוספ/ת. שני זכרים לא מסורסים יריבו בינהם לעומת זאת זוג נקבות תסתדרנה ביניהן, חובה לעקר נקבות שלא נמצאות ברבייה.

עם אלו בע"ח חמוסים מסתדרים?

כמובן שעם חמוסים אחרים (למעט זכרים לא מסורסים).

עם חלק מהכלבים, תלוי באופיו של הכלב. להזהר מכלבים תוקפניים ומגזעים של כלבי ציד (פוינטרים, סטאפים וכו'). רוב הכלבים העדינים ישמח לשחק עם החמוס.

רוב החתולים יחששו מהיצור החדש והלא מוכר וימהרו לטפס על ארון גבוה, כדי לתצפת על החמוס החדש. חתולים רבים ישחקו בסופו של דבר עם החמוס.

כל מפגש עם בע"ח צריך להתבצע תחת עיניכם הפקוחה.

מה צריך כדי לגדל חמוס כראוי?

לאבטח את הבית

חמוסים הם יצורים סקרנים ביותר ולכן הם עלולים להסתבך בתאונות שונות ומשונות בבית. מומלץ לשכב על הרצפה ולבדוק לאן החמוס עלול להכנס ובמה הוא עלול להסתבך.
תאונות נפוצות: נשיכה של חוטי חשמל, הפלת ריהוט (ריהוט קל) על עצמו, כניסה למכונת כביסה, מייבש כביסה,  מקרר,  נפילה מחלון פתוח ועוד.

חמוסים אוהבים "מחילות" והם אוהבים לחפור גם אם החפירה מתבצעת אל תוך הספה החדשה שלכם... וכמובן חמוס ילך בשימחה לטייל ברחבי השכונה אם הדלת נשארה פתוחה לשניה אחת יותר מדי...

כלוב גדול

כשהחמוס נמצא ללא השגחה הוא צריך לשהות בכלוב, לטובתו.

בכלוב צריך להיות מזון (יפורט מיד) כלי מים גדול, עם 

צינורית וכדור בקצה וארגז לצרכים עם פתח נמוך.

חמוסים אוהבים להתכרבל ויהנו מחולצה ישנה, ציפה של כרית, סתם מגבת ישנה וכו'

חמוסים הם לא חתולים קטנים !

ויש להם דרישות תזונתיות שונות במעט משל חתולים. הם צריכים יותר חלבון, שומן ויטמינים ומינרלים במזונם. 

בעדיפות ראשונה נמצא מזון-חמוסים יעודי שקצת קשה להשיג בכל מקום והוא לא זול.

בעדיפות שניה- מזון גורי חתולים מאיכות טובה. יש לחפש מזון שיש בו אחוזי חלבון גבוהים- רצוי 38 אחוז לפחות.

אסור להאכיל חמוסים במזון כלבים כיון שהוא דל מדי בחלבון ובשומן ומכיל יותר מדי רכיבים מן הצומח שחמוס לא יכול לעכל ולא צריך.

למרות שחמוסים מאד אוהבים לאכול פירות, ירקות ומוצרי חלב יש להגבילם לכמות מזערית, רק כחטיף, אחרת החמוס עלול לשלשל.

יש לדאוג שמזון תמיד יהיה זמין לחמוס שכן אסור להם לצום.

מה לגבי שעשועים?

צעצועים בטוחים לחמוסים הם כאלה שאינם רעילים ושלא יגרמו לחסימת מעיים אם החמוס יצליח לפרקם ולבלעם.

למשל: צעצועי בד של חתולים, "חוט דנטלי עם קשר" של כלבים, כדורים (גדולים מדי לבליעה), שקיות נייר, ארגזי קרטון, צינורות פלסטיק רחבים,  קערה ובה מעט מים,  ולא לשכח: חמוסים הם ה"צעצוע" הטוב ביותר עבור חמוס.

חינוך לעשיית צרכים בארגז

אפשר וכדאי לחנך את החמוס שלא להשאיר "מתנות" ברחבי הבית אלא במקום המיועד לכך- בארגז החול. רוב החמוסים ישמחו להשתמש בארגז כל עוד הוא מתאים להם פיזית (נמוך מספיק עבור רגליהם הקצרות), כל עוד החול שבו אינו מבושם ואינו אבקתי. חשוב מאדלשמור את הארגז נקי. אם הוא לא מנוקה לעתים תכופות החמוס יסרב להשתמש בו, וימצא פתרון חלופי.

דרך אגב- אם החמוס מחוסן ומטופל נגד פרעושים הוא יהנה לצאת לטיול/ים מחוץ לבית. כמובן שיש לרכוש עבורו רתמה מתאימה ורצועה.

שמעתי שחמוסים הם נשכנים...

בצעירותם חמוסים בודקים מה אפשר לטעום ולאכול ומה הוא לא אכיל (בדיוק כמו תינוקות).

כשהם גדלים מעט הם משתמשים בפיהם בעיקר לצורך משחק. אפשר לחנך חמוס שלא לנשוך, בעיקר ע"י מגע יומיומי בסביבה נעימה ורגועה. רוב החמוסים פשוט נגמלים מנשיכות כחלק ממשחק בצורה עצמאית וחלקה.


חמוס מבאיש? למה מבאיש? מה אפשר לעשות?

הריח החריף המיוחד של החמוסים מגיע משני מקומות וחשוב לדעת ולהבדיל בינהם:

א. שקים אנליים (נקראים גם בלוטות ריח, בלוטות אנליות): הם שני שקיקים קטנים שמסתתרים בצמוד לפי הטבעת מתחת לזנב. שקיקים אלה מכילים חומר סמיך בעך ריח חריף. בעת פחד ובהלה החמוס משתמש ב"נשק" זה ומתיז את תוכן השקיקים אל הסביבה. במפגש עם אויב, למשל כלב מאיים, הפרשת הריח תגרום לעיכוב בהתקפה או הרחקת התוקף.

בעבר היה מקובל להסיר את השקים האנליים בניתוח אך היום אין זה מקובל יותר ובמדינות מסוימות (למשל בריטניה) הניתוח הוצא אל מחוץ לחוק ומוגדר כהתעללות והטלת מום. רוב החמוסים לא ישתמשו בבלוטות הריח שלהם בסביבתם הבייתית והנוחה. דרך אגב, גם לכלבים וחתולים יש שקי ריח זהים.

ב. בלוטות ריח מיקרוסקופיות בעור: בעורו של החמוס ישנן בלוטות מיקרוסקופיות שמייצרות כיסוי שמנוני וריחני שמצפה את פרוותו של החמוס והחמוסה. ריח הגוף של חמוס לא מסורס הוא חזק ולא נעים לחלק מהאנשים (לחלקם זה ממש לא מפריע). ריח העור חולף בצורה משמעותית מאד אחרי שהחמוס עובר את ניתוח הסירוס. גם לנקבה יש מעט ריח גוף טיפוסי, אך הוא הרבה פחות מורגש מאשר אצל הזכר.

לסיכום ענייני הריח: לסרס או לעקר את החמוס/ה ולא לגעת בשקים האנליים!

טיפול וטרינרי מניעתי לחמוסים
יש לשים לב שחמוסים הם לא חתול קטן ולא כלב קטן! יש הבדלים משמעותיים ביניהם וחובה לוודא שבמרפאה שאליה פונים לטיפול בחמוס יש ניסיון, ידע וציוד לטפל ספציפית בחמוסים.

*טיפולים נגד טפילים חיצוניים- בעיקר פרעושים, וקרדיות אזניים.

*חיסונים: נגד מחלות ויראליות (שנגרמות ע"י וירוסים):

    נגד כלבלבת- מחלה קטלנית עבור חמוסים שאפשר למנוע בקלות ע"י חיסון. החיסון הראשון ניתן בגיל 6 שבועות. מומלץ שלא לחסן בתרכיב משושה.

    נגד כלבת - חיסון זה אינו חובה לפי החוק, אך מומלץ לחמוסים שבאים במגע עם הרבה אנשים (למשל חמוסים של מטפלים בעזרת בע"ח או בפינת חי של בית-ספר)

*טיפולים נגד טפילי מעיים (תולעים)

*ניקוי שיניים - גם אצל חמוסים מצטברת שכבה של אבנית על השיניים ויש צורך להסירה כדי למנוע רקבון של השיניים ומחלות חניכיים.

*סירוס החמוס- ניתוח זה אינו בגדר חובה בריאותית, אלא תורם יותר להפחתת ריח הגוף של החמוס ולמניעת התנהגות אגרסיבית.

*עיקור חמוסה- ניתוח זה הוא חובה עבור כל חמוסה שלא נמצאת ברביה קבועה (חיה עם זכר לא מסורס). לחמוסות יש מנגנון הורמונלי יחודי שבגינו היא עלולה לפתח אנמיה קשה, בלתי הפיכה ואפילו סופנית אם היא מיוחמת מעל 3 שבועות ולא נכנסת להריון בתקופה זו. רביית חמוסים אינה נושא פשוט ולא מתאימה למגדלים מתחילים.

מחלות ופגיעות נפוצות של חמוסים

*שפעת: חמוסים חולקים עם בני אדם את הנגיף. לצערם של החמוסים, בד"כ אנו חוטפים את הנגיף בעבודה או בלימודים, חוזרים הביתה ומדביקים את החמוס שכמעט ולא יוצא מהבית

*בליעה של גופים זרים: חמוסים טועמים ומשחקים עם כל מה שהם מוצאים. אם החפץ קטן מספיק הם עלולים לבלוע אותו. ברוב המקרים יש צורך בניתוח כדי להוציא את הגוף הזר ממערכת העיכול.

*תאונות שונות ותוצאתן : פציעות של רקמות רכות, פציעות אורטופדיות וכו'

* מחלות מעיים (שלשולים, כיבים בקיבה)

*מחלות הורמונליות (למשל "מחלת האדרנל" שגורמת להקרחה, ירידה במשקל, גירודים ולתסמיני יחום. כל אלה דורשים בדיקה וטרינרית)

*מחלת הסרטן: לצערנו יצורים מקסימים אלה לוקים לא מעט במחלות ממאירות לפעמים בגיל צעיר יחסית אפילו ב 3-4 שנים.

להתראות

ד"ר עמיר