שרקנים - מבוא

שרקנים הם מכרסמים שהפכו לחיות מחמד פופלריות בעולם המערבי. במקור הם מדרום אמריקה. נקראים גם: חזירי ים או קאביות.
שמם הלטיני הוא  Cavia porcellus
בעולם קיימים מספר גזעים של שרקנים (), חלקם ארוכי פרווה, אחרים קצרי פרווה.

אזור המגורים
בד"כ השרקנים חיים בישראל בתוך הבית, למרות שרוב השנה הם יכולים להסתדר גם בחוץ (מלבד כשהטמפ' קיצונית: גבוהה מאד או נמוכה מאד). יש להגן על השרקנים מפני שמש ישירה ומפני גשם.

כשהם לא תחת השגחה הם צריכים להיות בסביבה מוגנת: בכלוב גדול, מרווח ונקי. אין צורך בכלוב גבוה, שכן הם לא מטפסים או קופצים גבוה.
אורך מומלץ לזוג שרקנים הוא לפחות 1 מטר. ש להמנע מכלוב שרצפתו מרושתת. את רצפת הכלוב יש לרפד במצע סופג , למשל ב"קטס בסט" שעשוי מחיטה גרוסה, אינו רעיל ואינו מסכן את השרקן אם זה יחליט לטעום את המצע. מומלץ להמנע משימוש בנסורת בגלל האבק המיקרוסקופי שהיא מכילה שפוצע את דרכי הנשימה של השרקנים וגורם לזיהומים כרוניים. לצערנו, שרקנים לא לומדים לעשות צרכיהם בארגז שרותים.

תזונה
לשרקנים יש 20 שיניים שמשמשות לחיתוך ולעיסה של מזון צמחי בלבד.
תזונה בריאה לשרקנים חייבת להכיל:
ויטמין C: יש לספק מדי יום ירקות ופירות עתירי ויטמין C כגון: גמבה, פלפל אדום, פלחי פרי הדר, מעט כרוב. שרקנים, בדומה לבני אדם, לא מסוגלים לייצר ויטמין C ותלויים באספקה דרך המזון. אסור להסתמך על הבטחות של יצרנים לגבי תכולת ויטמין C במוצרים מסחריים, ברובם הויטמין הנחוץ התפרק עד שהגיע אל צלחתו של השרקן.

סיבים תזונתיים ללא הגבלה: אפשר לספק זאת ע"י חציר או קש. בישראל כיום אפשר להשיג בחנויות רק חציר מאספסת. לשרקנים בוגרים עדיף לצרוך חציר משיבולת שועל או חיטה כיון שהם מכילים פחות חלבון ופחות סידן. עודף של סידן וחלבון עלול להוביל להיווצרות של אבנים או קריסטלים ("חול") בדרכי השתן.

כופתיות: אני ממליץ על מוצרים פשוטים שמכילים רק כופתיות ללא תוספות שונות ומשונות כגון פופקורן, קורנפלקס ושאר מוצרים צבעוניים ומשמינים.
הכלל אומר כ-שמינית כוס עבור שרקן בוגר ליום(תלוי במוצר הספציפי). אפשר לשנות את הכמות בהתאם למצב הגופני של הארנבון הספציפי. שרקניות בהריון ובזמן הנקה צריכות יותר מזון ואספקת סידן וויטמין C גבוהות יותר.

ירקות: יש להוסיף בכל פעם פריט מזון אחד ובכמות קטנה. בהדרגה אפשר להעלות את הכמות ואת מספר הפריטים אחרי שוידאנו שהפריט לא גורם לשלשול או גזים.
יש לתת כשמינית עד רבע כוס ירקות לשרקן בוגר. דוגמאות: נבטי אספסת, בזיליקום, פטרוזיליה, חסה מאורכת, כרוב-ניצנים, גזר (עם עליו הירוקים), כוסברה, כרוב (מעט) ועוד

חטיפים: עדיף להשאר עם החטיפים הבריאים (ירקות) ולהמנע ממוצרים מעובדים כגון: טיפות שוקולד, טיפות יוגורט ומקלות דבש. אלה יגרמו להשמנה, האטת מעיים ולפעמים לשלשולים.

קצת על התנהגות
* שרקנים הם בע"ח חברתיים ונדיר שהם מתעמתים ופוצעים אחד את השני. היוצא מן הכלל הם זכרים בוגרים לא מסורסים שעלולים לריב ולהפצע. כדי למנוע או להפסיק קרבות יש לסרס את הזכרים.

מניעת רבייה
אפשר למנוע או לעצור רבייה לא רצויה ע"י סירוס השרקן הזכר ו/או עיקור השרקנית.
ניתוח סירוס הוא חיצוני יותר וקל יותרף לעומת ניתוח עיקור (ניתוח בטן) של הנקבה.

כיצד מחזיקים שרקן?
יש להזהר ולהמנע בכל מחיר מנפילה של השרקן, אפילו מגובה ידיו של ילד/ה. נפילות רבות גורמות לשברים ופציעות מיותרות. מומלץ לשבת על הרצפה כשהשרקן בחיקינו.

טיפולים מונעים
* יש להקפיד על היגיינה קפדנית של הכלוב: הצטברות של הפרשות עלולה להוביל לזיהומים בעור ולמשוך זבובים (הטלת ביצים והווצרות רימות ).

* מומלץ להבריש שרקנים ארוכי פרווה לפחות פעמיים בשבוע, לעתים אף יותר בהתאם למצב הפרווה.
* אפשר לגזור את ציפורניהם של שרקנים אם הן ארוכות מדי, כדאי לראות במרפאה איך מבצעים זאת בבטחה.

* נדיר שמוצאים פרעושים על שרקנים. טיפול נגד פרעושים לפי הצורך (רוולושן, אדוונטג', אחרי שקילה ומינון מדויק).

* מומלץ מאד לשקול את השרקן לפחות פעם בחודש, ולנהל רישום של המשקל. בכל מקרה של ירידה פתאומית במשקל (10%) כדאי לפנות למרפאה ליעוץ.

* כדאי להתבונן ולבדוק את השיניים החותכות (הקדמיות) לעיתים תכופות. אם הן עקומות, מתעקלות או שבורות - להגיע לבדיקה בהקדם.

כיצד להבדיל בין זכר לנקבה?
בשרקנים צעירים פעולה זו דורשת מעט מיומנות וניסיון. צריך להשכיב בזהירות על הגב ולבדוק את איברי המין שנמצאים בחלק האחורי של הגוף, צמוד לפי הטבעת.
קל מאד לזהות זכר בוגר לפי נוכחות האשכים שלו ואיבר המין. לפעמים קל יותר למשש מלראות.

כדי להבדיל בין השאר : אצל הנקבות ישנו איבר בצורת האות Y. אצל הזכרים אפשר לראות את הפין מגיל צעיר.
חשוב לשים לב ששרקנים זכרים מסוגלים לעתים לעבר נקבה (ולגרום להריון) כבר מגיל 3-4 שבועות! שרקנים לא ימנעו מהזדווגות עם אימם או קרובת משפחה אחרת. מומלץ להמנע ממצב כזה ע"י הפרדת השרקנים הצעירים לקבוצת זכרים ולחוד קבוצת נקבות סביב גיל 3-4 שבועות.

טיפול וטרינרי
מכיון שלא קיימים בישראל חיסונים לשרקנים, מומלץ שכל חית מחמד תגיע למרפאה להבדק פעם בשנה בדיקה גופנית (לפחות). בדיקת צואה, בדיקות דם, שתן, רנטגן, אולטראסאונד ובדיקות נוספות לפי גיל חית המחמד ומצבה.

לסיכום- הנקודות החשובות:
לספק חציר איכותי ללא הגבלה.
לספק ירקות/פירות עתירי ויטמין C.
לשקול את השרקנים פעם בחודש לפחות.
מומלץ לסרס זכרים אם יש יותר מזכר אחד כדי למנוע פציעות.
יש להמנע ממצב של השמנה ומהאכלה בתזונה דלת סיבים ועתירת שומנים וסוכר (חטיפים מסחריים!).

להתראות
ד"ר עמיר מאוּרר-ברוידא